יגנס נ' מרשליו נכסים בע"מ ואח'

החלטה

התובע מס' 1 [ להלן: "התובע" ] הוא עורך דין במקצועו הפועל במסגרת התובעת מס' 2; התובעי הגישו כתב תביעה ב"סדר דין מקוצר" נגד הנתבעים שהיו, לפי האמור בו, לקוחות שלהם אשר נותרו חייבים להם שכ"ט עו"ד [ להלן אתייחס לתובע בלבד כבעל הדין מצד זה של התובענה והדברים יחולו על שני התובעים כאחר ].

בסעיף 1 לתצהיר הנתבע מס' 1 [ להלן: "הנתבע" ], התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו, מאשר הנתבע כי הוא והנתבעת מס' 2 [ להלן: "הנתבעת" ] שהיא חברה בבעלותו [ ראה נספח א' לכתב התביעה – עותק פרטים מרשם החברות ] אכן היו לקוחת של התובע בעסקת רכישה של מניות חברה בשם דנאל מלונות ובנין בע"מ כמתואר בסעיף 5 לכתב התביעה [ להלן: "חברת דנאל" ].

בתום ביצוע אותה עסקה, חייב התובע את הנתבעים בתשלום סכום של -.50,000 ₪ ומע"מ בגין שכר טרחתו, ואין הנתבעים חולקים על גובה החיוב שבכך קבל "מעמד" של "סכום קצוב" כנדרש לצורך הגשת התביעה ב"סדר דין מקוצר" לפי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 [ ראה סעיף 1 הנ"ל לתצהיר הנתבע וסעיף 2 וכן נספחים ב' ו ג' לכתב התביעה ועדות הנתבע בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 5 עד 13; להלן יקרא הסכום הנ"ל "החיוב" כפי שמכה אותו הנתבע ].

סכום החיוב, לרבות מע"מ, אשר לא שולם, ואין חולק על כך שלא שולם, הוא סכום התביעה לאחר שהוספו לו ריבית והצמדה מיום 10.9.96 שהוא מועד חלותו [ סעיף 6 לכתב התביעה; ראה סעיף 10 לתצהיר הנתבע ].

על פי נספחים ב ' ו וג' לכתב התביעה, שכאמור אין עליהם חולק, הסכים התובע לוותר על החיוב תוך התחייבות של הנתבע, בין באופן אישי ובין ביחד עם הנתבעת, לכך כי לאחר שחברת דנאל תסיים את בניית פרויקט הבניה שתכננה לבצע ותשווק אותו, יקבל התובע שכ"ט בשיעור של 2% ממכירת כל יחידת דיור בפרויקט כאשר תפקידו יהיה, בין היתר, גם לטפל בהיבטים המשפטים של ביצוע הפרויקט והתקשרויות המכירה של יחידותיו [ להלן: "ההסדר האחוזי" ].

על מנת להבין נכונה את ההסדר יש לציין כי, כאמור לעיל, רכשו הנתבעים או מי מהם, בשותפות עם גורם נוסף, מר אברהם עצמון [ להלן: "עצמון" ], את מניותיה של חברת דנאל ועל כן יכולים היו להתחייב לאמור לעיל [ ראה לעניין רכישת המניות גם על ידי עצמון את האמור בסעיפים 1, 2 לתצהיר הנתבע וכן את מכתב התובע נספח ב' לכתב התביעה ].

השנים חלפו, הפרויקט לא נבנה וכמסתבר נמכר המגרש עליו היה אמור להיות מוקם בהליכי כינוס נכסים של חברת דנאל, בין על ידי הבנק הנושה ובין על ידי דנאל עצמה במסגרת הליכי הכינוס בחודש אוגוסט 2007 וזאת בלא ידיעת התובע [ סעיפים 21, 22 לכתב התביעה ].

בנסיבות אלה, ראה התובע את ההסדר האחוזי כמופר על ידי הנתבעים והודעת ביטול נשלחה בהתאם [ נספח ו' לתצהיר התובע – "הודעת הביטול" ונספח ז' – "תשובת הנתבע" ].

עם ביטול ההסדר האחוזי, שב החיוב לתוקפו וכאמור, הוא הסכום הנתבע בתובענה זו.

ספק רב בעיני אם יש תוקף להודעת הביטול, אם כי הנתבעים לא העלו טענות בהקשר זה; אם אכן לא ניתן היה לבצע את עסקת הפרויקט, ונראה בעליל מכתב התביעה שהתובע היה מודע לעיכובים בביצוע לפחות תקופה של כעשר שנים, הרי שלא ניתן לומר שההסדר האחוזי הופר וכי קמה לתובע עילת ביטול.

טענה כזו לא הועלתה על ידי הנתבעים, לפחות לא במפורש; טענתם בהקשר זה [ היא הטענה השנייה בכתב סיכומיהם ] היא שהתובע לא הראה עילה לחזור לדרישת החיוב שבוטלה בהסדר האחוזי.

אלא שאם ההסדר האחוזי לא קוים ואם ניתנה הודעת ביטול כדין עקב הפרתו, ולא נטען אחרת, ממילא קם מחדש החיוב [ סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל – 1970 ].

לטעמי, אין משמעות לשאלת חוקיות הביטול; גם בהנחה, ככל הנראה נכונה, שאין באי הקמת הפרויקט משום הפרה של ההסדר האחוזי, מכל מקום תשלום על פיו לא ניתן יהיה לבצע.

האם בכך נשללה זכות התובע לשכ"ט בגין הפעולות שביצע עבור הנתבעים לרכישת מניות חברת דנאל ?

דומני שכל "טרדן מתערב" היה מקבל תשובה שאם לא יוקם הפרויקט, ממילא יהיה התובע זכאי לתשלום כפי הודעת החיוב בין משום "תנאי מכללא" ובין משום שבכל מקרה הוא זכאי ל"שכר ראוי" שאמנם לא ניתן בדרך כלל לתבוע אותו בהליכי "סדר דין מקוצר" בהיותו סכום שלא לפי חוזה וסכום שאינו קצוב, אלא שבמקרה זה, כבר הוסכם כאמור על גובה השכר הראוי כך שאין מניעה להתייחס אליו.

בכך דין ה"טענה השנייה" בסיכומי הנתבעים להדחות.

הטענה לפיה התביעה צריכה להיות מופנית כלפי חברת דנאל, אינה צריכה דיון לאחר שלא הוזכרה עוד, וטוב שכך, בסיכומי טענות הנתבעים [ לעניין זניחה טענה שלא הוזכרה בסיכומי טענות ראה: ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729 ו ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂפד"י מו2 עמ' 273 ; ע"א 447/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישטן פד"י מט2 עמ' 102 ].

הטענה הראשונה של הנתבעים היא טענת התיישנות אולם אין בה דבר; לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נוצרת עילת התביעה.

מועד היווצרות עילת התביעה הוא ביום בו גובשו כל יסודותיה ["...המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש"; ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ. משרד הבינוי והשיכון ואח' , פד"י נז5 עמ' 166 בעמ' 175 ].